יש שמחלקים את אפשרויות הטיפול באוסטיאוארטריטיס לשלוש קבוצות: הטיפול הפרמקולוגי, הטיפול הלא פרמקולוגי - הטיפול השמרני והטיפול הניתוחי. ההמלצה הראשונה לטיפול באוסטיאוארתיריטיס לפי OARSI היא שילוב של הטיפול הפרמקולוגי והלא פרמקולוגי. סקירה זו עוסקת בטיפול השמרני :
א. טיפול בכאב, הכולל תרופות מרגיעות ונוגדות דלקת, פיזיותרפיית חימום, אולטרסאונד, תוספות מזון והזרקות חומרי סיכה וסטרואידים למפרק ושיטות שונות של רפואה משלימה.
ב. שיפור הפונקציה התפקודית - חינוך המטופל לתרגול עצמי, הורדת העומס על המפרק, טיפולים פיזיותרפיים ועצמיים המבוססים על חיזוק שרירים ושיפור השליטה העצבית שרירית.
אוסטיאוארתריטיס (OA) של מפרק הברך - הדור הראשון של הטיפולים: טיפול תרופתי וטיפול לא תרופתי. (מאמר ראשון)
מאת: ד"ר רונן דבי
אוסטיאוארתריטיס מהווה אחת מהמחלות הכרוניות הנפוצות ביותר בעולם ואת הארטריטיס השכיח בעולם המערבי1. הצפי הוא כי בשנת 2020 האוסטיאוארתריטיס צפויה להיות המחלה הרביעית בחומרתה הגורמת לנכות ולמוגבלות. אוסטיאוארתריטיס מעל גיל 65 מתהווה באחוז גבוה באוכלוסיה כשהמפרקים הנפוצים להיפגע הם הברך, מפרק הירך, עמוד השדרה וכפות הידיים. המטופלים הסובלים מ-OA מתלוננים בדרך כלל על כאב סביב המפרק בנשיאת משקל ומעברים.
הכאב מוקל במנוחה ומוחמר שוב בתחילת ההליכה לאחר ישיבה ממושכת. למרות שמה (המטעה), הרי האוסטיאוארתריטיס אינה מחלה דלקתית סיסטמית. כיום ידוע שהמחלה מערבת את כל המבנים סביב המפרק: החל משינויים הידועים בסחוס ובעצם תת-סחוסית וכלה בשינויים במערכת השרירית המייצבת את המפרק2.
הסיבות לאוסטיאוארתריטיס מסווגת לראשוניות או משניות למחלות מטבוליות הורמונליות, עצביות, גרמיות, לשברים ולזיהומים. קיימים גורמי סיכון סיסטמיים ומקומיים המהווים בסיס להתהוות השחיקה. ברמה התאית, השחיקה נובעת מחוסר איזון בין גורמי גדילה וגורמי הרס הקיימים ברקמת הסחוס, היוצרים רקע למערכת אנזימטית המפרקת את מרכיבי הסחוס. אך כאמור, לאחרונה מחקרים רבים מתמקדים גם בתהליך המחלה המתרחש סביב המפרק הכולל את השליטה העצבית שרירית והפגיעה בשרירים המייצבים את המפרק.
למרות שכיחות המחלה, המחקר עדיין לא בשל דיו ולכן עדיין לא נמצאה דרך לריפוי המחלה. בשנת 1995 ה-ACR (American College of Rheumatolog) פרסם את ההנחיות לטיפול באוסטיאוארטריטיס4,3 ומאז שיתפו פעולה גורמים נוספים בבניית ההנחיות לטיפול, כגון: APS (American Pain Society) וה-EULAR (European League Against Rheumatism)5.
בפברואר 2008 פרסם ה-OARSI (Osteoarthritis Research Society international) 25 הנחיות טיפול המבוססות על פי הפרסומים המדעיים (evidence based) שפורסמו עד כה בנושא האוסטיאוארתריטיס של הברך ופרק הירך6.
שלוש קבוצות טיפול
יש שמחלקים את אפשרויות הטיפול במחלה לשלוש קבוצות: הטיפול הפרמקולוגי, הטיפול הלא פרמקולוגי - הטיפול השמרני שמטרתו היא להפחית כאב ולשפר תפקוד, והטיפול הניתוחי. ההמלצה הראשונה לטיפול באוסטיאוארתיריטיס לפי OARSI היא שילוב של הטיפול הפרמקולוגי והלא פרמקולוגי6.
סקירה זו עוסקת בטיפול השמרני. דרך נוספת לתיאור שיטות אלו היא על ידי חלוקתן לפי נושא הטיפול. הקבוצה הראשונה עוסקת בטיפול בכאב. הטיפול במסגרת זו כולל תרופות מרגיעות ונוגדות דלקת, פיזיותרפיית חימום, אולטרסאונד, תוספות מזון והזרקות חומרי סיכה וסטרואידים למפרק. כמו כן קיימות שיטות שונות של רפואה משלימה הנותנות פתרון זמני. קבוצת הטיפול השנייה מתמקדת בשיפור הפונקציה התפקודית - חינוך המטופל לתרגול עצמי, הורדת העומס על המפרק, טיפולים פיזיותרפיים ועצמיים המבוססים על חיזוק שרירים ושיפור השליטה העצבית שרירית.
טיפול לא תרופתי
מסגרת הטיפול הלא תרופתי נעה מהסבר על מהות המחלה ואופק הטיפול עד לתחומים חדשניים העוסקים בתחומים ביו-מכאניים.
חינוך ותיאום ציפיות - קיימת חשיבות עצומה לתקשורת עם המטופל. מומלץ בפגישה הראשונה לשוחח עם המטופל על מהות המחלה ומה צפוי לו. חשוב להדגיש כי המחלה היא בעלת אופי גלי, עם תקופות של התלקחות בכאב ובדלקת המפרקית ותקופות פחות כואבות. מדובר בהתיישנות של המפרק ולא בדלקת חיידקית חדה שתחלוף לאחר טיפול תרופתי קצר מועד
ד"ר רונן דבי - אורטופד מנתח מנהל מחלקה אורטופדית- בי"ח ברזילי, אשקלון
